לבנדה 38 - נכסים והשקעות (1990) בע"מ ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ ואח'

החלטה

עיקר העובדות בתמצית

1.התובעת מספר 1 (להלן: "חברת לבנדה") היא הבעלים של נכס מקרקעין הידוע כגוש 6977 חלקה 97 בתל אביב . הנכס מצוי ברחוב לבנדה 38 בתל אביב.

בבעלות חברת לבנדה נכס מקרקעין נוסף הידוע כגוש 6977 חלקה 95, המצוי ברחוב לבנדה 40 בתל אביב . (להלן: "הנכס הנוסף").

התובעת מספר 2 היא אלמנת המנוח מר יהודה כהן ז"ל שהלך לבית עולמו בחודש דצמבר 2008. המנוח היה מנהל חברת לבנדה, מורשה החתימה היחיד בה, ובעל כל מניותיה.

הנכס שועבד ביום 23.5.2003 לבנק בשטר משכנתה ללא הגבלה בסכום, להבטחת חוב חברת לבנדה לבנק. המשכנא חלה גם על דמי השכירות הנצמחים מהשכרת הנכס לחברת מגדלי נתן 2000 (1999) בע"מ (להלן: "חברת מגדלי נתן"). חברת מגדלי נתן מפעילה בנכס בית אבות. על פי הנטען בעל המניות בחברת מגדלי נתן הוא בנם של המנוח והתובעת מספר 2. לפי הנטען על ידי הבנק דמי השכירות בגין הנכס לא משולמים ומכל מקום לא מועברים לבנק לכיסוי החוב.

למימוש המשכנתה על הנכס שברחוב לבנדה 38 פתח הבנק עוד בשנת 2006 תיק הוצאה לפועל שמספרו 26-07886-06-5 (להלן: "תיק ההוצל"פ").

הליכי הכינוס בתיק ההוצאה לפועל התנהלו במשך מספר שנים. כונס הנכסים מטעם הבנק עו"ד ערן רייף מונה עוד בחודש יוני שנת 2008. במסגרת הליכי ההוצל"פ הגישו התובעות בקשות והעלו טענות רבות ובכללן, שתי בקשות בטענת פרעתי, ערעור, ובקשות רבות נוספות בין היתר בעניין שומת הנכס ובקשות לביטול הליכי מכירת הנכס.

בהחלטת כבוד הרשם אלמוג מיום 20.1.2012 אושר הסכם מכר הנכס שברחוב לבנדה 38 וטענות התובעות וחברת מגדלי נתן נדחו. (ראה נספח ב' לבקשה)

כנגד התובעות ניתן ביום 30.5.2010 פסק דין בתא"ק (ת"א) 19896-10-09 לטובת הבנק, זאת בגין אי תשלום יתרת חוב חברת לבנדה לבנק. התובעת מספר 2 דכאן נתבעה כיורשת המנוח עד גבול נכסיה בעיזבונו. ערעור שהוגש בתיק ע"א (ת"א) 15281-07-10 על פסק הדין הסתיים בפשרה לפיה פסק הדין כנגד חברת לבדנה יעמוד בעינו ולתובעת מספר 2 דכאן ניתנה רשות להתגונן. הבנק הבהיר כי תביעתו כנגד התובעת מספר 2 דכאן הן בגבולות זכייתה בעזבון המנוח שערב להלוואה. פסק הדין חלוט.

לביצוע פסק הדין נפתח על ידי הבנק תיק ההוצאה לפועל 26-09383-10-0 (להלן: "תיק ההוצל"פ הנוסף). במסגרת תיק ההוצל"פ הנוסף מונה כונס נכסים על הנכס הנוסף שברחוב לבנדה 40.

ביום 25.5.2011 הוגשה תביעת התובעות כנגד הנתבע (להלן : "הבנק") למתן סעדים הצהרתיים וצווי מניעה שעיקרם הצהרה לפיה יש לראות במשכנתה שנרשמה על הנכס כבטלה. בנוסף התבקש צו האוסר על נקיטת הליכים למימוש המשכנתה במסגרת תיק ההוצאה לפועל; זאת על ידי הבנק או על ידי כונס הנכסים.

טענות התובעות

2.התובעות טוענות בתביעתן כי ההסכם שנכרת בין הבנק, התובעות, והמנוח ביום 24.1.2007 לפירעון חוב חברת לבנדה אשר פרעונו הובטח במשכנתה על הנכס שברחוב לבנדה 38 הופר ברגל גסה על ידי הבנק. (להלן: "ההסכם").

התובעות טוענות כי על פי על פי הקבוע בסעיף 3.6 להסכם היה על הבנק לפעול לסגירת תיק ההוצל"פ בו פתח למימוש הנכס.

בבקשה שלפני טענו המבקשות כי מקרב מחדליו החמורים של הבנק הפרה זו היא החמורה ביותר. (ראה האמור בסעיף 8 לתצהיר התובעת מספר 2)

התובעות טוענות כי בעת החתמת המנוח על מסמכי שיעבוד הנכס שברחוב לבנדה 38 היה על הבנק לערוך עבור המנוח ביטוח חיים. לו היה נערך ביטוח חיים למנוח, היה מקור כספי לפירעון ההלוואה, והצורך במימוש הנכס היה מתייתר לפי הנטען.

התובעות טוענות כי הבנק הפר את חובת הזהירות וחובות האמון כלפי התובעת מספר 2 והתעלם במפגיע מזכויותיה על פי הסכם יחסי ממון שנכרת בינה ובין המנוח ביום 20.3.2002 וקיבל תוקף של פסק דין. מפרוטוקול הדיון בבית המשפט לענייני משפחה בתיק תמ"ש 014560/02 מיום 8.2.12 (מוצג מב/1) עולה כי בטרם אושר הסכם הממון במעמד התובעת מספר 2 והמנוח, הוצהר על ידי ב"כ התובעת מספר 2 במענה לשאלת בית המשפט כי אינו סבור שיש לקבוע באישור ההסכם הוראה כלשהי המתייחסת לצדדי ג', וכי אין כל חובות לצדדים. בנוסף הוצהר על ידו כי אם תתעורר טענה כלשהי של צד ג' בעתיד כל צד יטען טענותיו.

בקשות התובעות למתן סעד זמני במעמד צד אחד

3.ביום 25.5.2011 הגישו התובעות במסגרת ההליכים בתיק העיקרי בקשה שכותרתה "בקשה בהולה ביותר למתן צו מניעה זמני ולהקפאת הליכי מימוש משכנתא – במעמד צד אחד."